ג' הספירות הראשונות, נקראות בפי המקובלים, בשם ראשי התיבות – ג"ר. ולפי שהראש מסמל את שלושת הספירות הראשונות, לכן החלק המחבר את ג' הספירות הראשונות עם גוף, נקרא בלשון הקודש בשם – 'גרון', מילה אשר יסודה הנו היסוד 'גר'. כלומר, שכמו שיסוד המילה 'שעון' הנו 'שע', ויסוד המילה 'לשון' הנו 'לש', ויסוד המילה 'ששון' הנו 'שש' וכו', כך יסוד המילה 'גרון' הנו 'גר', לרמז על ג' הספירות הראשונות, המתחברות דרכו אל הגוף כנ"ל.
מילה זו מופיעה בנביא ישעיה, פרק נח', פסוק א', דכתיב – "קְרָא בְגָרוֹן אַל תַּחְשֹׂךְ, כַּשּׁוֹפָר הָרֵם קוֹלֶךָ, וְהַגֵּד לְעַמִּי פִּשְׁעָם וּלְבֵית יַעֲקֹב חַטֹּאתָם". וכן בתהלים, פרק קטו', פסוק ז' – "לֹא יֶהְגּוּ בִּגְרוֹנָם", וכן בירמיה, פרק ב', פסוק כה' – "מִנְעִי רַגְלֵךְ מִיָּחֵף, וּגְרוֹנֵךְ מִצִּמְאָה", וכו'.
כמו כן, היסוד 'גר' יוצר את המילה – 'גֵּר'. מילה זו, מסמלת על פי הפשט, אדם שעבר לגור במדינה זרה. ולכן בני ישראל נקראו במצרים 'גרים', כמובא בספר שמות, פרק כב', פסוק כ', דכתיב – "וְגֵר לֹא תוֹנֶה וְלֹא תִלְחָצֶנּוּ, כִּי גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם". ופירש רש"י כי – 'כל לשון גר, אדם שלא נולד באותה מדינה, אלא בא ממדינה אחרת לגור שם'.
ולכן מסמל יסוד זה את מהות הפחד, כמובא באיוב, פרק יט', פסוק כט', דכתיב – "גּוּרוּ לָכֶם מִפְּנֵי חֶרֶב". כי אדם הגר בארץ אשר אינה ארצו, אזי יש לו פחד טבעי רב יותר מאשר לבני הארץ, כיון שאינו נמצא במקומו הטבעי.
עם זאת, מילה זו מסמלת ברובד פנימי נוסף, גם את המעבר הרוחני של גוי אל העם היהודי. כלומר שכאשר גוי בוחר לעזוב את דרכי העבודה הזרה, ובוחר הוא להתגייר ולהסתופף בצל הקדושה, אזי הוא נקרא– 'גר'. כמובא בספר ויקרא, פרק יט', פסוק לג', דכתיב –"וְכִי יָגוּר אִתְּךָ גֵּר בְּאַרְצְכֶם לֹא תוֹנוּ אֹתוֹ". ופירש רש"י – 'לא תאמר לו אמש היית עובד עבודת כוכבים, ועכשיו אתה בא ללמוד תורה שנתנה מפי הגבורה'.
כלומר, שלא מדובר רק בגוי שבא מארץ נכריה ועבר לגור בארץ, אלא בגוי ששינה את דתו והפך להיות יהודי. ולכן, גם אם גוי התגייר, וממשיך לגור בארץ בא הוא נולד, עצם העובדה שהוא עזב את דרכי העבודה הזרה, והצטרף לקדושת עם ישראל, אזי נקרא הוא בשם 'גר'.
וכן מצינו, שהגויה הראשונה שהתווספה לעם ישראל נקראה – 'הגר', ובשיכול אותיות – 'גרה'. כמובא בספר בראשית, פרק כה', פסוק א', דכתיב – "וַיֹּסֶף אַבְרָהָם וַיִּקַּח אִשָּׁה וּשְׁמָהּ קְטוּרָה". ופירש רש"י : "קטורה" – 'זו הגר, ונקראת קטורה על שם שנאים מעשיה כקטרת'.
והנה ידוע, כי שורש כל הגויים על פי המקרא, הם 'שבעים אומות', שיצאו משבעים הצאצאים העיקריים של נח, לאחר המבול. כמובא בספר בראשית, פרק י', דכתיב – "וְאֵלֶּה תּוֹלְדֹת בְּנֵי נֹחַ שֵׁם חָם וָיָפֶת, וַיִּוָּלְדוּ לָהֶם בָּנִים אַחַר הַמַּבּוּל. בְּנֵי יֶפֶת, גֹּמֶר וּמָגוֹג וּמָדַי וְיָוָן וְתֻבָל וּמֶשֶׁךְ וְתִירָס. וּבְנֵי גֹּמֶר, אַשְׁכְּנַז וְרִיפַת וְתֹגַרְמָה. וּבְנֵי יָוָן, אֱלִישָׁה וְתַרְשִׁישׁ, כִּתִּים וְדֹדָנִים. מֵאֵלֶּה נִפְרְדוּ אִיֵּי הַגּוֹיִם בְּאַרְצֹתָם, אִישׁ לִלְשֹׁנוֹ לְמִשְׁפְּחֹתָם בְּגוֹיֵהֶם. וּבְנֵי חָם, כּוּשׁ וּמִצְרַיִם וּפוּט וּכְנָעַן. וּבְנֵי כוּשׁ סְבָא וַחֲוִילָה וְסַבְתָּה וְרַעְמָה וְסַבְתְּכָא, וּבְנֵי רַעְמָה, שְׁבָא וּדְדָן. וְכוּשׁ יָלַד אֶת נִמְרֹד … וּמִצְרַיִם יָלַד אֶת לוּדִים וְאֶת עֲנָמִים וְאֶת לְהָבִים וְאֶת נַפְתֻּחִים. וְאֶת פַּתְרֻסִים וְאֶת כַּסְלֻחִים … וְאֶת כַּפְתֹּרִים. וּכְנַעַן יָלַד אֶת צִידֹן בְּכֹרוֹ וְאֶת חֵת. וְאֶת הַיְבוּסִי וְאֶת הָאֱמֹרִי וְאֵת הַגִּרְגָּשִׁי. וְאֶת הַחִוִּי וְאֶת הָעַרְקִי וְאֶת הַסִּינִי. וְאֶת הָאַרְוָדִי וְאֶת הַצְּמָרִי וְאֶת הַחֲמָתִי … אֵלֶּה בְנֵי חָם לְמִשְׁפְּחֹתָם לִלְשֹׁנֹתָם בְּאַרְצֹתָם בְּגוֹיֵהֶם … בְּנֵי שֵׁם, עֵילָם וְאַשּׁוּר וְאַרְפַּכְשַׁד וְלוּד וַאֲרָם. וּבְנֵי אֲרָם, עוּץ וְחוּל וְגֶתֶר וָמַשׁ. וְאַרְפַּכְשַׁד יָלַד אֶת שָׁלַח וְשֶׁלַח יָלַד אֶת עֵבֶר. וּלְעֵבֶר יֻלַּד שְׁנֵי בָנִים, שֵׁם הָאֶחָד פֶּלֶג … וְשֵׁם אָחִיו יָקְטָן. וְיָקְטָן יָלַד אֶת אַלְמוֹדָד וְאֶת שָׁלֶף וְאֶת חֲצַרְמָוֶת וְאֶת יָרַח. וְאֶת הֲדוֹרָם וְאֶת אוּזָל וְאֶת דִּקְלָה. וְאֶת עוֹבָל וְאֶת אֲבִימָאֵל וְאֶת שְׁבָא. וְאֶת אוֹפִר וְאֶת חֲוִילָה וְאֶת יוֹבָב כָּל אֵלֶּה בְּנֵי יָקְטָן … אֵלֶּה בְנֵי שֵׁם לְמִשְׁפְּחֹתָם, לִלְשֹׁנֹתָם בְּאַרְצֹתָם לְגוֹיֵהֶם. אֵלֶּה מִשְׁפְּחֹת בְּנֵי נֹחַ לְתוֹלְדֹתָם בְּגוֹיֵהֶם, וּמֵאֵלֶּה נִפְרְדוּ הַגּוֹיִם בָּאָרֶץ אַחַר הַמַּבּוּל".
ולפיכך מובן, כי 'שבעים אומות' הנ"ל, מסמלים אתהמהות של ז' ספירות תחתונות, כנרמז במספר 'שבעים', המסמל את מהות ז' ספירות תחתונות ברובד העשרות. ועוד מצינו, כי 'שבעים האומות' הנ"ל, נצטוו על פי התורה, בשבע מצוות 'בני נח', לרמז שוב על השתייכותם למהות ז' הספירות התחתונות. כמובא במסכת סנהדרין, דף נו', עמוד א' – 'תנו רבנן, שבע מצות נצטוו בני נח : 'דינין וברכת השם, עבודה זרה, גילוי עריות, ושפיכות דמים, וגזל, ואבר מן החי'. *בעולמות הקדושה מהות זו נרמזת בחנה ושבעת בניה (יסוד המילה חנה הנו 'חן', אשר בשיכול אותיות מתקבל היסוד 'נח').
והנה ידוע, כי המילה 'ישראל' בשיכול אותיות, נותנת את הצירוף 'לי-ראש'. ונרמז בכך, כי עם ישראל שייך לג' ספירות עליונות, שהן ספירות הראש כנ"ל, ולכן עם ישראל הנם בבחינת ג"ר. ולכן, כאשר גוי השייך לז' ספירות תחתונות השייכות לגוף, מתגייר ומתחבר לקדושת עם ישראל אזי עולה הוא בכך אל ג' הספירות הראשונות השייכות לראש, ולכן זוכה הוא בכך להיקרא בשם – 'גר', מלשון ג"ר (ג' ראשונות).
כלומר, שכל יהודי חייב למעשה בתרי"ג מצוות, המסמלות את הציוות הרב של האור שהוא מוריד לשכינה, ואילו גוי חייב בסך הכל בשבע מצוות. ולכן, כאשר גוי המקיים 'שבע' מצוות בני נח, בוחר לעלות לרוחניות המיוחדת של עם ישראל, העושה ברית מילה 'ביום השמיני', אזי עולה הוא בכך לג' ספירות עליונות, ונקרא שעולה מהגוף אל הראש.
ולכן הזיווג של עם ישראל עם אומות העולם, הנו בבחינת הארת האור של ג' ספירות הראש, אל ז' הספירות התחתונות של הגוף. ולכן עם ישראל הנם בבחינת 'אור לגויים', ואילו הגויים הנם בבחינת ז' הספירות התחתונות, המסמלות את מהות השכינה. ולכן כותב הנביא ישעיהו, בפרק מט', פסוק ו', כי כל מטרת הבריאה הנה – "לְהָקִים אֶת שִׁבְטֵי יַעֲקֹב, וּנְצוּרֵי יִשְׂרָאֵל לְהָשִׁיב, וּנְתַתִּיךָ לְאוֹר גּוֹיִם, לִהְיוֹת יְשׁוּעָתִי עַד קְצֵה הָאָרֶץ".
ועוד מצינו לרמז על הנ"ל, במצוות הקרבת הקורבנות בחג הסוכות. כידוע, חג סוכות נחגג שבעה ימים ומיד לאחריו, ביום השמיני, מגיע חג 'שמחת תורה', הנקרא בתורה 'שמיני עצרת'. בכל שבעת ימי חג סוכות, היו מקריבים בבית המקדש 'שבעים פרים', כנגד 'שבעים אומות', ואילו ביום השמיני ביום שמעל לשבע, היו מקריבים 'פר אחד', כנגד 'עם ישראל'. כמובא במסכת סוכה, דף נה', עמוד ב', דכתיב – 'שבעים פרים כנגד מי? כנגד שבעים אומות. פר יחידי למה? כנגד אומה יחידה'.
הקרבת הקורבנות מובאת בספר במדבר, פרק כט', פסוקים יב'-לו', דכתיב – "וּבַחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי, מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם, כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ, וְחַגֹּתֶם חַג לַיהֹוָה שִׁבְעַת יָמִים. וְהִקְרַבְתֶּם עֹלָה אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחֹחַ לַיהֹוָה, פָּרִים בְּנֵי בָקָר שְׁלֹשָׁה עָשָׂר … וּבַיּוֹם הַשֵּׁנִי, פָּרִים בְּנֵי בָקָר שְׁנֵים עָשָׂר … וּבַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי, פָּרִים עַשְׁתֵּי עָשָׂר … וּבַיּוֹם הָרְבִיעִי, פָּרִים עֲשָׂרָה … וּבַיּוֹם הַחֲמִישִׁי, פָּרִים תִּשְׁעָה … וּבַיּוֹם הַשִּׁשִּׁי, פָּרִים שְׁמֹנָה … וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי, פָּרִים שִׁבְעָה … בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי, עֲצֶרֶת תִּהְיֶה לָכֶם, כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ. וְהִקְרַבְתֶּם עֹלָה אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחֹחַ לַיהֹוָה, פַּר אֶחָד". ניתן לראות, שאם נחבר את כל מספר הפרים של כל שבעת הימים, נקבל בדיוק את המספר שבעים : 7 + 8 + 9 + 10 + 11 + 12 + 13 = '70'.
והנה כבר התבאר לעיל במאמר היסוד 'פר', כי הפר מסמל את מהות הפירוד. ונרמז בכך כי 'שבעים הפרים' שהקריבו בבית המקדש בחג סוכות, במשך 'שבעה ימים', הם כנגד 'שבעים אומות העולם' המסמלים את ז' הספירות התחתונות, השייכות למציאות הפירוד של הטבע. ואילו 'הפר האחד' שהקריבו 'ביום השמיני', מסמל את עם ישראל, השייך למציאות ההתעלות מעל לפירוד, אל מציאות 'אחדות הבורא'. *יחד '71' פרים בגימטריה 'יונה'. וזאת כיון שעם ישראל נקראים 'יונה', ושבעים אומות כלולים בהם ותלויים בהם.
ולכן כאשר באים בני ישראל לכבוש את ארץ ישראל, המסמלת את מהות ג' ספירות ראשונות, אזי הדבר מסמל את ההתעלות מעל ז' ספירות תחתונות, כנרמז בכך שכיבוש הארץ, היה על ז' העמים שהיו בה, בטרם ביאתם של בני ישראל אליה. כמובא בספר דברים, פרק ז', פסוק א', דכתיב – "כִּי יְבִיאֲךָ יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ אֶל הָאָרֶץ, אֲשֶׁר אַתָּה בָא שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ, וְנָשַׁל גּוֹיִם רַבִּים מִפָּנֶיךָ, הַחִתִּי וְהַגִּרְגָּשִׁי וְהָאֱמֹרִי וְהַכְּנַעֲנִי וְהַפְּרִזִּי וְהַחִוִּי וְהַיְבוּסִי, שִׁבְעָה גוֹיִם רַבִּים וַעֲצוּמִים מִמֶּךָּ".
