העיר צפת עשירה בסיפורים ומעשיות. יש לה היסטוריה מרתקת, בתי כנסת קסומים, ותורתם של מקובלי צפת חיה ופועמת בליבם של רבים עד ימינו אנו. רוח צפת מזמינה אתכם לצלול עמוק פנימה ולגלות מה מסתתר מאחורי קירות האבן, הסמטאות התכולות ובתי הכנסת של צפת העתיקה.
הנה מובן, כי ישנם מקומות גשמיים שהם מקודשים יותר ממקומות אחרים. למשל פשוט להבין כי קודש הקודשים בבית המקדש, הנו מקום קדוש יותר ממקום שבו אדם עושה את צרכיו. וכך הוא גם בארץ ישראל, שיש בה מקומות מקודשים יותר ממקומות אחרים. ואכן מתבאר מדברי חכמים, כי למעשה קיימות 'ארבע ערי קודש' בארץישראל, אשר קדושתן עולה על קדושתן של יתר הערים. ערים אלו, הנן : 'ירושלים, צפת, חברון, טבריה', אשר כל אחת מהן הנה בעלת קדושה ייחודית, אשר תתבאר להלן.
כידוע, על פי פנימיות התורה, קיימים ארבעה יסודות עיקריים בבריאה, שהם : 'אש, מים, עפר ואויר'. כמובא במדרש במדבר רבה, פרשה יד', פסקה יב', דכתיב – 'ארבעה טבעים ברא מהם הקדוש ברוך הוא את העולם : הארץ, המים, האוויר והאש'. וכך הוא גם בבני האדם, כמובא בדברי רבי חיים ויטאל, שערי קדושה, חלק א', שער א', שכתב כי – 'גוף האדם נוצר מן הטוב שבארבעה יסודות : אש, רוח, מים, עפר'.
והנה נראה לומר על פי הנ"ל, כי קיימת הקבלה בין ארבע ערי הקודש העיקריות, לבין ארבעת היסודות העיקריים בבריאה, כפי מה שנוהגים רבים מהעולם לומר בימינו, אך אין לדבר מקור מובהק בספרות הקודש.
והנה בעניין צפת, כבר התבאר, כי היסוד העיקרי שאותו היא מסמלת, הנו יסוד האויר. כמובא מדברי הרמ"ע מפאנו לעיל, כי – 'אין אויר זך בכל ארץ ישראל, כאויר צפת', אשר בזכות ייחודיותו 'מוכנת ומזומנת העיר צפת, להשיג בה סוד עומקה של תורה וסודותיה'.
ובעניין העיר טבריה, פשוט לומר, כי מסמלת היא את יסוד המים, מפאת הכנרת שהיא שוכנת בקרבה, אשר אין לך עוד מים בארץ ישראל, אשר נאמרו עליהם דיבורים קדושים, כדברים אשר נאמרו על מימי הכנרת, אשר הנם בבחינת 'מים של מלכות', המקבילים למהות השכינה הקדושה. כמובא לעיל מספר הזהר, פרשת בהעלותך, דף קן', עמוד א', כי – 'הַמַּלְכוּת, נִקְרֵאת יָם כִּנֶּרֶת'. וכן מצינו לרמז על הנ"ל לפי ששמה של 'טבריה' הנו מלשון המילה 'טבור', אשר בשיכול אותיות נותנת את המילה 'רטוב', המסמלת את רטיבות המים כמובן.
ובעניין חברון פשוט לומר, כי עיקר קדושתה נובעת מהיותה מקום קבורתם של ארבעת הזוגות הקדושים במערת המכפלה : אדם וחוה, אברהם ושרה, יצחק ורבקה, יעקב ולאה. כלומר שהמהות העיקרית של מערת המכפלה, הנה מהות העפר, שבה קבורים ארבעת הזוגות הקדושים הללו.
וכן מצינו לרמז על מהות זו, כי האדם שממנו קנה אברהם אבינו את מערת המכפלה, נקרא דייקא 'עפרן' אשר שורש שמו הנו השורש – 'עפר'. כמובא בספר בראשית, פרק כג', פסוקים טז'-כ' דכתיב – "וַיִּשְׁקֹל אַבְרָהָם לְעֶפְרֹן אֶת הַכֶּסֶף … אַרְבַּע מֵאוֹת שֶׁקֶל … וְאַחֲרֵי כֵן קָבַר אַבְרָהָם אֶת שָׂרָה אִשְׁתּוֹ אֶל מְעָרַת שְׂדֵה הַמַּכְפֵּלָה … וַיָּקָם הַשָּׂדֶה וְהַמְּעָרָה אֲשֶׁר בּוֹ לְאַבְרָהָם, לַאֲחֻזַּת קָבֶר". כלומר, שכל מהות קניית מערת המכפלה בחברון, הייתה בבחינת קניין העפר מעפרן, כדי שתהיה לאברהם "אחזת קבר".
שזו היא מהות הגוף, להיות האדם שב אל האדמה, אשר ממנה נוצר. כמובא בבראשית, פרק ב' פסוק ז', דכתיב – "וַיִּיצֶר יְהֹוָה אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם עָפָר מִן הָאֲדָמָה, וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים". ובספר קהלת, פרק יב', פסוק ז' – "וְיָשֹׁב הֶעָפָר עַל הָאָרֶץ כְּשֶׁהָיָה. וְהָרוּחַ תָּשׁוּב אֶל הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר נְתָנָהּ".
ונראה עוד לומר, כי נקרא שמה 'חברון', מלשון השורש 'חבר', המסמל את מהות החיבור שנעשה בה בין העולם הגשמי לעולם הרוחני. שהרי כפי שהתבאר לעיל, בעת שהאדם נקבר באדמה עוברת נשמתו דרך חברון, ומשם לגן עדן, כמובא לעיל. ולפיכך נראה אכן לומר, שהיסוד העיקרי שאותו מסמלת חברון, הנו יסוד העפר.
והנה בעניין ירושלים, פשוט לומר, כי המקום הרוחני החשוב ביותר בירושלים, הוא בית המקדש. והנה נמצא כי בבית המקדש היו רק שתי מצוות שהיו מתקיימות תמיד, ושתיהן היו קשורות ביסוד האש דייקא, לרמז על הקשר הברור שבין העיר ירושלים ויסוד זה.
המצווה הראשונה הנה 'אש המזבח', שציוה הבורא את עם ישראל, שתמיד תבער האש על המזבח גם בשבת, וגם כשאין קורבנות המוקרבים. כמובא בספר ויקרא, פרק ו', פסוק ו', דכתיב – "אֵשׁ תָּמִיד תּוּקַד עַל הַמִּזְבֵּחַ לֹא תִכְבֶּה". והמצווה השניה היא הדלקת 'נר תמיד' במנרת המקדש שגם הוא היה דולק בכוח האש. כמובא בספר שמות, פרק כז', פסוק כ', דכתיב – "וְאַתָּה תְּצַוֶּה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ שֶׁמֶן זַיִת זָךְ כָּתִית לַמָּאוֹר, לְהַעֲלֹת נֵר תָּמִיד".
וראוי עוד להעמיק בעניין 'אש המזבח'. הנה ידוע, כי עיקר מהות ההתקרבות של האדם אל הבורא הנה על ידי טיהור רצונות הלב, שזה עיקר מה שהבורא דורש מהאדם. כמו שאמרו חז"ל במסכת סנהדרין, דף קו', עמוד ב', כי – 'הקדוש ברוך הוא, ליבא בעי' (הקב"ה רוצה את הלב).
ולכן גודל המזבח, המסמל את מהות ההתקרבות כנ"ל, היה בדיוק 'לב' אמה על 'לב' אמה. כמובא במשנה מסכת מדות, פרק ג', משנה א', דכתיב – 'המזבח היה שלושים ושתים, על שלושים ושתים' ('32' = 'לב'). לרמז, כי המזבח הוא בבחינת 'לב המקדש'.
ולפי שעיקר הקרבת הקורבן הייתה על ידי 'כוח האש', לכן ניתן לומר כי ברובד פנימי, ההתקרבות של האדם אל הבורא, הנה על ידי 'אש הלב', דהיינו, שיבער ליבו של האדם להשיג את קדושת הבורא, שהתקרבות זו היא מהותה העיקרית של ירושלים.
ולפיכך ניתן לומר, כי 'האש של לב המזבח', הנה 'הלב של המקדש'. והמקדש הוא 'הלב של ירושלים'. וירושלים הנה 'הלב של כל הארץ והעולם' (זהר, קסא', א'). ומכאן שיסוד האש, הוא היסוד הרוחני המסמל את ירושלים, ואת לב העולם כולו.
ולפיכך מתבאר, כי טבריה מסמלת את יסוד המים, צפת את יסוד האויר, חברון את יסוד העפר ירושלים את יסוד האש, ומתקבלת הטבלה דלהלן :
ירושלים | צפת | טבריה | חברון |
אש | אויר | מים | עפר |
והנה ראוי עוד להתבונן בעומק נוסף, המתבטא בעיר צפת, ובקשר שלה ליסוד האויר. אמרו חז"ל במסכת בבא בתרא, דף קנח', עמוד ב', כי – 'אוירא דארץ ישראל מחכים'. כלומר, שיש כוח ייחודי באויר של ארץ ישראל דייקא, להחכים את האדם. והנה נראה לומר, כי לא מדובר בחכמות העולם הרגילות, אלא מדובר דייקא בחכמה רוחנית, שבזכותה יכול האדם לזכות להארה רוחנית.
מהות זו נרמזת בדברי חז"ל, במסכת כתובות, דף קי', עמוד ב', שאמרו כי – 'לעולם ידור אדם בארץ ישראל … שכל הדר בארץ ישראל, דומה כמי שיש לו אלוה. וכל הדר בחוצה לארץ, דומה כמי שאין לו אלוה … וכאילו עובד עבודת כוכבים, שנאמר : "לָתֵת לָכֶם אֶת אֶרֶץ כְּנַעַן – לִהְיוֹת לָכֶם לֵאלֹהִים" (ויקרא, כה', לח')'. כלומר, שעיקר נתינת ארץ כנען לעם ישראל, הייתה כדי שהבורא יוכל להאיר להם את אור אלקותו. ומכאן, שיש לארץ ישראל כוח רוחני מיוחד, ולכן כל הדר בה היא מחכימה אותו בחכמה רוחנית.
והנה כבר התבאר רבות בספר 'סודות השפה העברית', כי האות 'יוד' הנה האות הקטנה ביותר בלשון הקודש, ולכן הנה גם הרוחנית ביותר. שהרי הקלף שעליו נכתבות האותיות בספר התורה מסמל את 'אור אינסוף' שהיה בטרם הבריאה, וצמצום 'לובן הקלף' על ידי האותיות, מסמל את צמצום האור. ולכן האות 'יוד', שהיא הקטנה שבאותיות, מסמלת את הצמצום הקטן ביותר של האור, ולכן הנה האות שיוצרת הכי פחות חשכה והסתרה, ומכאן שהיא הרוחנית ביותר מכולן.
והנה נמצא, כי כאשר מוסיפים למילה 'נשמה' את האות 'יוד' הרוחנית, מקבלים את המילה 'נשימה' וכאשר מוסיפים למילה 'אור' את האות 'יוד', מקבלים את המילה 'אויר'. לרמז כי 'אויר הנשימה' הנו בבחינת 'אור הנשמה', ויש רק הבדל רוחני קטן מאוד ביניהם, שהוא ההבדל המתבטא באות 'יוד'. *וכן ניתן לראות, שכאשר האדם בוחר ללכת בעצת היצר הטוב, אותו מסמלת הנשמה, אזי אור הנשמה מאיר בלבו, וזוכה הוא על ידי כך לנחת רוח, ומתרחבת נשימתו.
ולפיכך נראה לומר, כי לפי שהאויר של ארץ ישראל מחכים, והעיר צפת מסמלת את יסוד האויר של ארץ ישראל, לכן צפת הנה למעשה המקום המחכים ביותר בעולם. וכל זאת, בכל הנוגע לחכמה הנובעת מכוח 'אויר הנשימה', שהיא חכמת הרוח של 'אור הנשמה'. ואכן ניתן לראות, כי בעיקר בעיר צפת וסביבתה, התפתחה כאמור תורת פנימיות התורה, יותר מכל מקום אחר בעולם אשר הנה החכמה הרוחנית ביותר בתורה.
ועוד ידוע, כי האותיות הרחוקות ביותר, מהאחדות הרוחנית אותה מסמלת האות א', הנן האותיות הסופיות 'ךםןףץ', היוצרות את המילה 'כמנפץ', ומסמלות את מהות הניפוץ, שהוא הפך האחדות הנ"ל. כאשר השורש העיקרי במילה זו, הנו השורש 'נפץ', אשר האות נ' שבו, שייכת לאותיות 'האמנתיו', ולכן האותיות 'פץ', אשר הנן גם האותיות הרחוקות ביותר מהאות א', הנן היסוד העיקרי המסמל את מהות הניפוץ.
והנה מובן, כי הפך היסוד 'פץ', הנו היסוד 'צף', המסמל את מהות הציפה והרוממות הרוחנית המסמלת את ההכרה באחדות אור הבורא, שהיא הפך מהות הירידה הרוחנית אל הפירוד והניפוץ הנרמזת ביסוד 'פץ'.
ונמצא, כי שמה של העיר 'צפת', נובע מהיסוד 'צף' המסמל את הגבהות הרוחנית הטמונה בה מהיותה העיקר בעלת האויר הזך ביותר בארץ ישראל, ואשר ממנה יצאה לעולם רוב תורת הסוד אשר עיקר מהותה, הוא גילוי סוד 'אחדות אור הבורא'.
כידוע, בצפת היו שתי רעידות אדמה קשות. הקשה ביותר, הייתה בשנת תקצ"ז (1837 למניינם) אשר פגעה באזור הגליל, החריבה את העיר צפת, ופגעה קשות בעיר טבריה. בצפת נהרגו 1800 בני אדם ובטבריה 600. *כמו כן נפגעו ברעידת אדמה זו בצורה קלה ערים נוספות, כמו עכו נצרת ועוד, אשר לא היו באזור העיקרי של רעידת האדמה.
לרעידת אדמה קשה זו, קדמו שתי רעידות אדמה שהתרחשו באותו יום ב-24 במאי 1834, אשר גרמו לנזק רב לרכוש, אך לנפגעים מועטים. ומפאת שהיו שתיהן ביום אחד, נחשבות הן מעין רעידת אדמה אחת. כלומר, שצפת חוותה סבל רב מרעידות אדמה, אפילו יותר מהעיר טבריה.
והנה כאמור לעיל, צפת וטבריה היו מרכזי היהדות הגדולים ביותר בתקופה שאחרי גירוש ספרד ואילו ירושלים נשכחה מהלב. כמו שהובא בדברי החתם סופר לעיל, שכתב כי העולים לארץ ישראל 'שמו פניהם אלא לצפת וטבריה, וירושלים נשכחה לגמרי' (פרשת אמור).
ולכן ממשיך הוא וכותב שם, כי הסיבה הרוחנית לרעידות האדמה שפקדו את צפת, היתה קנאתה של ירושלים, כמובא שם כי – 'לפי דברי אליהו זכור לטוב, שרעידת הארץ היא מקנאת ירושלים נראה לומר, כי צדיק הוא אלוקינו, וקנאת ירושלים עשתה זאת'.
והנה ידוע, כי רעידת אדמה נקראת בלשון הקודש בשם 'רעש'. כמובא בספר יחזקאל, דף לח' פסוק יט',דכתיב – "וּבְקִנְאָתִי, בְאֵשׁ עֶבְרָתִי דִּבַּרְתִּי, אִם לֹא בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה רַעַשׁ גָּדוֹל עַל אַדְמַת יִשְׂרָאֵל". וכן בספר זכריה, פרק יד', פסוק ה', דכתיב – "וְנַסְתֶּם גֵּיא הָרַי … כַּאֲשֶׁר נַסְתֶּם מִפְּנֵי הָרַעַשׁ, בִּימֵי עֻזִּיָּה מֶלֶךְ יְהוּדָה". ועודידוע, כי 'צפת' בגימטריה 'רעש', לרמז על דברי החתם סופר שמפאת שלקחה היא מזהרה של ירושלים, פגעו בעיקר בה, שתי רעידות אדמה קשות, הנקראות בלשון הקודש בשם 'רעש'.
כאמור, כותב כף החיים על שולחן ערוך, אורח חיים, סימן רמח', סעיף מה', כי – 'צפת יש לה יתרון על כל שאר ערי ישראל … אבל ירושלים גדולה במעלה מצפת'. כלומר, ששתי הערים הללו, הנן שתי הערים הקדושות ביותר בארץ ישראל. אך על אף קדושתה העצומה של צפת ירושלים עדיין קדושה ממנה, ומסמלת היא את שיא הקדושה של ארץ ישראל.
והנה מצינו, כי קיים קשר מספרי פלאי בין שתי הערים הללו, היות שהעיר 'צפת' מניינה '570' והעיר 'ירושלים' מניינה '596', ונמצא שבדיוק מפריד ביניהן המספר '26', שהוא השם יהו'ה כידוע. ונראה לומר כי נרמז בכך, שצפת הנה מעין 'שער רוחני', שבזכותו ניתן לעלות אל קדושתה של ירושלים, וכאשר האדם עולה מקדושתה של צפת, עוד כמניין השם יהו'ה, אזי הוא יכול לזכות לשיא הקדושה של ארץ ישראל, הנמצא בירושלים.
והנה ידוע, כי ירושלים מסמלת את מהות היראה. כמובא במדרש בראשית רבה, פרשת וירא פרשה נו', סימן י', שם מובא מקור שמה של ירושלים, דכתיב – 'אברהם קראאותו 'יראה' … ושֵם (בן נח) קראאותו 'שָׁלֵם' … אמר הקב"ה … הריני קורא אותו בדרך שקראו אותו שניהם 'יראה שלם' – 'ירושלים'. *המילה 'יראה' אותיות 'ראיה', לרמז, כי היראה הנה בבחינת 'ראיה רוחנית' של האדם, אשר מכיר בקיומו של הבורא בבריאה ולכן הוא ירא אותו.
ולפיכך מובן, כי צפת הנה בבחינת 'חכמה', וירושלים הנה בבחינת 'יראה'. ולכן, כאשר האדם זוכה לעלות אל מעל החכמה, אזי הוא זוכה להגיע אל עיקר מהות החכמה, שהיא היראה והראיה הרוחנית. כמובא בדברי דוד המלך, בספר תהלים, פרק קיא', פסוק י', דכתיב – "רֵאשִׁית חָכְמָהיִרְאַת יְהוָה". כלומר, שראשית ותחילת מהות החכמה, הנה רק כאשר היא מביאה ליראה אך אם אין היא מביאה ליראה, אזי אין היא מבטאת את עיקר מהות החכמה כלל. *וזה בחינת האויר של צפת, המלבה את אש היראה של ירושלים.
מהות זו של החיבור בין צפת וירושלים, נרמזת באחת התפילות העיקריות שעם ישראל מתפלל בכל יום על קיבוץ הגלויות והגאולה, כחלק מתפילת העמידה. ושם אנו מתפללים – 'תקע בשופר גדול לחרותינו … ברוך אתה ה', מקבץ נדחי עמו ישראל'.
והנה נמצא כי המילה 'תקע' בגמטריה 'צפת', וכן בגימטריה 'שער', ואילו המילה 'שופר' הנה בגימטריה 'ירושלם'. ומכאן, שצירוף המילים 'תקע בשופר', הנו כמניין הצירוף 'צפת בירושלם'. לרמז, כי החכמה של 'צפת', הנה בבחינת 'שער', שמחבר את האדם לשלמות היראה של 'ירושלים'. כאשר חיבור זה, של שתי הערים הקדושות הללו, הנו בבחינת 'תקיעת שופר' רוחנית המסמלת את קיבוץ עם ישראל אל מהותו. *המילה 'ירושלים' מופיעה בתנ"ך כשהיא נכתבת 'ירושלם' (ללא י') 652 פעמים מתוך 657.
