כידוע, בצפת היו שתי רעידות אדמה קשות. הקשה ביותר, הייתה בשנת תקצ"ז (1837 למניינם) אשר פגעה באזור הגליל, החריבה את העיר צפת, ופגעה קשות בעיר טבריה. בצפת נהרגו 1800 בני אדם ובטבריה 600. *כמו כן נפגעו ברעידת אדמה זו בצורה קלה ערים נוספות, כמו עכו נצרת ועוד, אשר לא היו באזור העיקרי של רעידת האדמה.
לרעידת אדמה קשה זו, קדמו שתי רעידות אדמה שהתרחשו באותו יום ב-24 במאי 1834, אשר גרמו לנזק רב לרכוש, אך לנפגעים מועטים. ומפאת שהיו שתיהן ביום אחד, נחשבות הן מעין רעידת אדמה אחת. כלומר, שצפת חוותה סבל רב מרעידות אדמה, אפילו יותר מהעיר טבריה.
והנה כאמור לעיל, צפת וטבריה היו מרכזי היהדות הגדולים ביותר בתקופה שאחרי גירוש ספרד ואילו ירושלים נשכחה מהלב. כמו שהובא בדברי החתם סופר לעיל, שכתב כי העולים לארץ ישראל 'שמו פניהם אלא לצפת וטבריה, וירושלים נשכחה לגמרי' (פרשת אמור).
ולכן ממשיך הוא וכותב שם, כי הסיבה הרוחנית לרעידות האדמה שפקדו את צפת, היתה קנאתה של ירושלים, כמובא שם כי – 'לפי דברי אליהו זכור לטוב, שרעידת הארץ היא מקנאת ירושלים נראה לומר, כי צדיק הוא אלוקינו, וקנאת ירושלים עשתה זאת'.
והנה ידוע, כי רעידת אדמה נקראת בלשון הקודש בשם 'רעש'. כמובא בספר יחזקאל, דף לח' פסוק יט',דכתיב – "וּבְקִנְאָתִי, בְאֵשׁ עֶבְרָתִי דִּבַּרְתִּי, אִם לֹא בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה רַעַשׁ גָּדוֹל עַל אַדְמַת יִשְׂרָאֵל". וכן בספר זכריה, פרק יד', פסוק ה', דכתיב – "וְנַסְתֶּם גֵּיא הָרַי … כַּאֲשֶׁר נַסְתֶּם מִפְּנֵי הָרַעַשׁ, בִּימֵי עֻזִּיָּה מֶלֶךְ יְהוּדָה". ועודידוע, כי 'צפת' בגימטריה 'רעש', לרמז על דברי החתם סופר שמפאת שלקחה היא מזהרה של ירושלים, פגעו בעיקר בה, שתי רעידות אדמה קשות, הנקראות בלשון הקודש בשם 'רעש'.
