כידוע, על פי פנימיות התורה, קיימים ארבעה יסודות עיקריים בבריאה, שהם : 'אש, מים, עפר ואויר'. כמובא במדרש במדבר רבה, פרשה יד', פסקה יב', דכתיב – 'ארבעה טבעים ברא מהם הקדוש ברוך הוא את העולם : הארץ, המים, האוויר והאש'. וכך הוא גם בבני האדם, כמובא בדברי רבי חיים ויטאל, שערי קדושה, חלק א', שער א', שכתב כי – 'גוף האדם נוצר מן הטוב שבארבעה יסודות : אש, רוח, מים, עפר'.
והנה נראה לומר על פי הנ"ל, כי קיימת הקבלה בין ארבע ערי הקודש העיקריות, לבין ארבעת היסודות העיקריים בבריאה, כפי מה שנוהגים רבים מהעולם לומר בימינו, אך אין לדבר מקור מובהק בספרות הקודש.
והנה בעניין צפת, כבר התבאר, כי היסוד העיקרי שאותו היא מסמלת, הנו יסוד האויר. כמובא מדברי הרמ"ע מפאנו לעיל, כי – 'אין אויר זך בכל ארץ ישראל, כאויר צפת', אשר בזכות ייחודיותו 'מוכנת ומזומנת העיר צפת, להשיג בה סוד עומקה של תורה וסודותיה'.
ובעניין העיר טבריה, פשוט לומר, כי מסמלת היא את יסוד המים, מפאת הכנרת שהיא שוכנת בקרבה, אשר אין לך עוד מים בארץ ישראל, אשר נאמרו עליהם דיבורים קדושים, כדברים אשר נאמרו על מימי הכנרת, אשר הנם בבחינת 'מים של מלכות', המקבילים למהות השכינה הקדושה. כמובא לעיל מספר הזהר, פרשת בהעלותך, דף קן', עמוד א', כי – 'הַמַּלְכוּת, נִקְרֵאת יָם כִּנֶּרֶת'. וכן מצינו לרמז על הנ"ל לפי ששמה של 'טבריה' הנו מלשון המילה 'טבור', אשר בשיכול אותיות נותנת את המילה 'רטוב', המסמלת את רטיבות המים כמובן.
ובעניין חברון פשוט לומר, כי עיקר קדושתה נובעת מהיותה מקום קבורתם של ארבעת הזוגות הקדושים במערת המכפלה : אדם וחוה, אברהם ושרה, יצחק ורבקה, יעקב ולאה. כלומר שהמהות העיקרית של מערת המכפלה, הנה מהות העפר, שבה קבורים ארבעת הזוגות הקדושים הללו.
וכן מצינו לרמז על מהות זו, כי האדם שממנו קנה אברהם אבינו את מערת המכפלה, נקרא דייקא 'עפרן' אשר שורש שמו הנו השורש – 'עפר'. כמובא בספר בראשית, פרק כג', פסוקים טז'-כ' דכתיב – "וַיִּשְׁקֹל אַבְרָהָם לְעֶפְרֹן אֶת הַכֶּסֶף … אַרְבַּע מֵאוֹת שֶׁקֶל … וְאַחֲרֵי כֵן קָבַר אַבְרָהָם אֶת שָׂרָה אִשְׁתּוֹ אֶל מְעָרַת שְׂדֵה הַמַּכְפֵּלָה … וַיָּקָם הַשָּׂדֶה וְהַמְּעָרָה אֲשֶׁר בּוֹ לְאַבְרָהָם, לַאֲחֻזַּת קָבֶר". כלומר, שכל מהות קניית מערת המכפלה בחברון, הייתה בבחינת קניין העפר מעפרן, כדי שתהיה לאברהם "אחזת קבר".
שזו היא מהות הגוף, להיות האדם שב אל האדמה, אשר ממנה נוצר. כמובא בבראשית, פרק ב' פסוק ז', דכתיב – "וַיִּיצֶר יְהֹוָה אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם עָפָר מִן הָאֲדָמָה, וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים". ובספר קהלת, פרק יב', פסוק ז' – "וְיָשֹׁב הֶעָפָר עַל הָאָרֶץ כְּשֶׁהָיָה. וְהָרוּחַ תָּשׁוּב אֶל הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר נְתָנָהּ".
ונראה עוד לומר, כי נקרא שמה 'חברון', מלשון השורש 'חבר', המסמל את מהות החיבור שנעשה בה בין העולם הגשמי לעולם הרוחני. שהרי כפי שהתבאר לעיל, בעת שהאדם נקבר באדמה עוברת נשמתו דרך חברון, ומשם לגן עדן, כמובא לעיל. ולפיכך נראה אכן לומר, שהיסוד העיקרי שאותו מסמלת חברון, הנו יסוד העפר.
והנה בעניין ירושלים, פשוט לומר, כי המקום הרוחני החשוב ביותר בירושלים, הוא בית המקדש. והנה נמצא כי בבית המקדש היו רק שתי מצוות שהיו מתקיימות תמיד, ושתיהן היו קשורות ביסוד האש דייקא, לרמז על הקשר הברור שבין העיר ירושלים ויסוד זה.
המצווה הראשונה הנה 'אש המזבח', שציוה הבורא את עם ישראל, שתמיד תבער האש על המזבח גם בשבת, וגם כשאין קורבנות המוקרבים. כמובא בספר ויקרא, פרק ו', פסוק ו', דכתיב – "אֵשׁ תָּמִיד תּוּקַד עַל הַמִּזְבֵּחַ לֹא תִכְבֶּה". והמצווה השניה היא הדלקת 'נר תמיד' במנרת המקדש שגם הוא היה דולק בכוח האש. כמובא בספר שמות, פרק כז', פסוק כ', דכתיב – "וְאַתָּה תְּצַוֶּה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ שֶׁמֶן זַיִת זָךְ כָּתִית לַמָּאוֹר, לְהַעֲלֹת נֵר תָּמִיד".
וראוי עוד להעמיק בעניין 'אש המזבח'. הנה ידוע, כי עיקר מהות ההתקרבות של האדם אל הבורא הנה על ידי טיהור רצונות הלב, שזה עיקר מה שהבורא דורש מהאדם. כמו שאמרו חז"ל במסכת סנהדרין, דף קו', עמוד ב', כי – 'הקדוש ברוך הוא, ליבא בעי' (הקב"ה רוצה את הלב).
ולכן גודל המזבח, המסמל את מהות ההתקרבות כנ"ל, היה בדיוק 'לב' אמה על 'לב' אמה. כמובא במשנה מסכת מדות, פרק ג', משנה א', דכתיב – 'המזבח היה שלושים ושתים, על שלושים ושתים' ('32' = 'לב'). לרמז, כי המזבח הוא בבחינת 'לב המקדש'.
ולפי שעיקר הקרבת הקורבן הייתה על ידי 'כוח האש', לכן ניתן לומר כי ברובד פנימי, ההתקרבות של האדם אל הבורא, הנה על ידי 'אש הלב', דהיינו, שיבער ליבו של האדם להשיג את קדושת הבורא, שהתקרבות זו היא מהותה העיקרית של ירושלים.
ולפיכך ניתן לומר, כי 'האש של לב המזבח', הנה 'הלב של המקדש'. והמקדש הוא 'הלב של ירושלים'. וירושלים הנה 'הלב של כל הארץ והעולם' (זהר, קסא', א'). ומכאן שיסוד האש, הוא היסוד הרוחני המסמל את ירושלים, ואת לב העולם כולו.
ולפיכך מתבאר, כי טבריה מסמלת את יסוד המים, צפת את יסוד האויר, חברון את יסוד העפר ירושלים את יסוד האש, ומתקבלת הטבלה דלהלן :
ירושלים | צפת | טבריה | חברון |
אש | אויר | מים | עפר |
